יחידות לימוד

לפני חשיכה, סמוך ליום הכיפורים, אומרים "כל נדרי".

מה אומרים בכל נדרי? "כל נדרי ואסרי... וקונמי וקנוסי וכנויי...". כל ההתקשרויות, הכינויים, ההשתייכויות, התוויות וההגדרות ששמתי על עצמי, ושאולי אשים על עצמי "כולהון יהון שרן, בטלין ומבוטלין", כולם יהיו מותרים, בטלים ומבוטלים. מעתה אני משחרר את עצמי מכל אלה; מהעבר וגם מהעתיד, מיום כיפורים זה ועד ליום הכיפורים הבא עלינו לטובה. אדם מכנה את עצמו בכל מיני כינויים: שהוא אינטלקטואל, שהוא חסיד, שהוא לא חסיד או שהוא לא מתרגש בקלות. אדם כובל את עצמו: שדבר מסוים הוא אינו מסוגל, שיש נושאים שעליהם לא מדברים ולא חושבים, ושלעניינים כאלו ואחרים הוא בכלל לא שייך; וממילא כאשר הוא סוגר את עצמו היטב בקליפותיו אין דבר שיוכל להשפיע עליו.

כדי שאדם יתכסה בקליפות, לא מוכרח שיהיה מבוגר, מכובד, מקומט וקצת שמן, כי אפילו נער בן ארבע עשרה יכול להתכסות בקליפה שכזו, ששום דבר כבר לא חודר אותה.

(הרב עדין אבן ישראל - שטיינזלץ)

agnon(ש"י עגנון)

תנא ליה חייא בר רב מדפתי,

כתיב (בספר ויקרא פרק כג) 'ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב' וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין (?!), אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי. (מסכת ברכות דף ח' ע"ב.)

"...נמצא אם כן, שערב יום הכיפורים ויום הכיפורים יוצרים יחד תנועה שלמה של תיקון. יום הכיפורים הוא יום ענות אדם נפשו, ההוכחה הפשוטה שהאדם הוא קדוש וטהור, אינו עבד לצרכיו, ויכול לחוות קדושה וטהרה הכרוכות בהימנעות מאכילה, שתייה, תשמיש המיטה ושאר עינויים. אך תיקונו של יום הכיפורים אינו שלם ללא ערב יום הכיפורים. ביום זה ישנה מצווה הפוכה – להרבות באכילה ובשתייה, להיפגש דווקא עם הצדדים האנושיים יותר בחיינו– הבית, המשפחה, הסעודה המפסקת. מפגש מחודש זה משלים את התיקון של יום הכיפורים, ומסביר בצורה עמוקה יותר מדוע "כל האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי".

(הרב אלחנן שרלו)

מה לאכול בסעודה מפסקת

ערב יום הכיפורים – זלדה

בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים

הִפְלַגְנוּ

מִנִּסְיוֹנוֹת שֶׁתַּמּוּ אֶל נִסְיוֹנוֹת שֶׁהֵחֵלּוּ

עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה לָנוּ

רֵאשִׁית הַזְּמַן

בְּדִמְמַת אִי שֶׁהֵאִיר

יָם

בְּנֵרוֹת

שָׂם אִמַּצְתָּ אוֹתִי אֶל לִבְּךָ הַדּוֹאֵב

לִפְנֵי הַכֹּל יָכוֹל

בְּטֶרֶם תֵּלֵךְ לְהִתְפַּלֵּל עִם כֻּלָּם

בְּטֶרֶם תִּהְיֶה אֶחָד מִן הָעֵדָה

בַּהֵיכָל

אֶחָד מִן הֶעָצִים

בַּיַּעַר.

("הלא הר הלא אש", הקיבוץ המאוחד, 1972)

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון