יחידות לימוד

מיעוט הידע הקיים על מרד בר כוכבא- נושא הרה גורל כל כך שהכתיב, ככל הנראה, את גורלו של העם היהודי באלפי השנים שלוו לו- יצר מעטה ערפילי המשמש "בית גידול" פורה במיוחד ליצירת מיתוסים. קצרה היריעה מלדון בכלל ההשערות הספקולטיביות המועלות בהקשרו של בר כוכבא במקורות שונים במרוצת הזמן, לכן אבחר להתמקד במוטיב המיתי המרכזי ביותר, בעיניי, ולבחון לעומק את הקשריו, משמעויותיו ומקורות התפתחותו- זהו סיפור בר כוכבא והאריה.

נראה שבתודעתם של מרבית האנשים הזוכרים את דמותו, מתקשר בר כוכבא בראש ובראשונה לאריה כלשהו: יש הזוכרים כי "על פי המסורת" נלחם בר כוכבא באריה אימתני שאיים לבולעו בזירת הקרב וניצח אותו; יש שיזכרו שלא התרחש כלל קרב בין השניים, זאת מכיון שהאריה סירב לתקוף את בר כוכבא, ויש שיזכירו שבהמשך רכב בר כוכבא על אותו אריה שהפך לבן לווייתו ואף השתתף בקרבות על חירות העם היהודי. במרוצת הזמן הפך סיפור בר כוכבא והאריה, בעיניהם של רבים, להיות הסיפור המזוהה ביותר עם דמותו של בר כוכבא, אף יותר מהנהגתו של האחרון את המרד שנכשל נגד הרומאים.

כך מסופרת אגדת בר כוכבא עד היום בגני ילדים ובבתי ספר יסודיים רבים. מבלי לבדוק זאת באופן מדעי, אעלה השערה כי מרבית הילדים שחונכו במוסדות ציוניים בארץ ישראל ימהרו לזהות את דמותו של בר כוכבא עם שיר הילדים של לוין קיפניס שבו מקום נרחב לעלילותיהם של בר כוכבא והאריה..

(מתוך אתר יקום תרבות)

מי שלא ראה שמחת ל"ג בעומר על קברו של רבי שמעון בן יוחאי לא ראה שמחה מימיו. שישראל עולים לשם המוניות המוניות של חגיגה, בשירים ובכל כלי שיר ובאים מכל המקומות מערי אלוקינו ומארצות אדום וישמעאל ועומדים שם לילה ויום ולומדים... ומתפללים ואומרים מזמורים. ועמוד של שיש קבוע שם ובראשו בית קיבול של שמן ונותנים בו שמן זית ומפקיעין פתילות של משי וצעיפים נאים וכל מיני מטפחות יקרות ובגדים מרוקמים בכסף ובזהב ומטילין אותם לתוך השמן ומדליקים אותם ועושים הילולה גדולה ומרקדים במחול ...

(כאשר היתה) עת פקודה לישראל שלא היתה כמותה מיום שחרב הבית באחרונה ועמדו אותם מישראלשלא נתיאשו מן הגולה ועלו קצתם לארץ ישראל, מצאו אותה חרבה ומגוללת בדמים... כשהגיעו לצפת, ערב ל"ג בעומר היה, נתכנסה כל צפת אצלם. אמרו להם: "אדונינו לא כסף וזהב אנו מבקשים מכם... אלא מנהג גדול יש בארץ ישראל שבל"ג בעומר עולים למירון ומדליקין שמן על קברו של רבי שמעון בן יוחאי..." אמרו להם אנשי הגַלויות לאנשי צפת: "אף אנו מבקשים לשמוח באותה שמחה". שלחו והביאו כדים מלאים שמן זית ונטלו מטפחות נאות ועלו למירון.

כיוון שהגיעו אצל מערת רבי שמעון בן יוחאי מצאו ערביים שעומדים שם לפני המערה ובלויי סחבות טבולים בשמן בידיהם. אמרו להם הערביים לישראל: "אחינו בני ישראל, ברוך המקום, ברוך הוא שהביאכם לכאן וברוכים אתם לאלוקי אבינו שבזמנכם באתם. כל אותן השנים שלא באתם, הדלקנו אנחנו על קברו של אותו צדיק, עכשיו שבאתם, טלו את שלכם והדליקו".

הדליקו ישראל על קברו של רבי שמעון בר יוחאי עד שהאירה כל הארץ מאורם.

(ש"י עגנון)

"אותו יום (=ל"ג בעומר) ביקש רבי שמעון בר יוחאי להסתלק מן העולם,

והיה מסדר דבריו.

נתכנסו החברים לביתו, והוא אמר להם:

עתה שעת רצון היא, מילים קדושות שלא גיליתי עד עתה רצוני לגלותן...

וכל אותו היום לא פסקה האש מן הבית,

ולא היה איש אשר יקרב אליו - כי לא יכול,

כי האור והאש היו מסביב לו.

משיצאה מיטתו, פרחה באוויר, ואש הייתה לוהטת לפניה.

והנה נשמע קול:

עלו ובואו והתכנסו להילולה של רבי שמעון בר יוחאי."

(על-פי ספר הזוהר, אידרא זוטא, דברים - פרשת האזינו, עמ' רצו.)

על פי המסורת, ימי ספירת העומר מציינים גם את הימים בהם מתו תלמידיו של רבי עקיבא במגיפה ואת ל"ג בעומר כיום הפסקת המגיפה.

על הסיבה למגיפה מספר התלמוד:

"אמרו: שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפטרס, וכולם מתו בפרק [בזמן] אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. "(תלמוד בבלי, מסכת דף ס"ב עמוד ב')

עמדתו של רבי עקיבא כלפי התנהגות תלמידיו באה לידי ביטוי גם באמרה הידועה:

"בן עזאי אומר:זה ספר תולדות האדם כלל גדול בתורה

רבי עקיבא אומר: ואהבת לרעך כמוך כלל גדול ממנו"

(בראשית רבה, פרשה כ"ד אות ז')

ומכאן, אפשר אולי לציין גם את ל"ג בעומר, כיום של "ואהבת", יום של חיבור

הפינג'אן

מילים: חיים חפר (פיינר)

לחן: עממי ארמני

הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת קְרִירָה,

נוֹסִיפָה קֵיסָם לַמְּדוּרָה,

וְכָךְ בִּזְרוֹעוֹת אַרְגָּמָן

בָּאֵשׁ יַעֲלֶה כְּקָרְבָּן;

הָאֵשׁ מְהַבְהֶבֶת,

שִׁירָה מְלַבְלֶבֶת,

סוֹבֵב לוֹ, סוֹבֵב הַפִינְגָ'אן...

הָאֵשׁ לַקֵּיסָם תְּלַחֵשׁ:

אָדְמוּ כֹּה פָּנֵּינוּ בָּאֵשׁ,

אִם לָנוּ תִּגְבֹּרֶת תֻּתַּן

מִכָּל בְּדַל עָנָף שֶׁבַּגַּן -

כָּל עֵץ וְכָל קֶרֶשׁ

יָשִׁיר אֲזַי חֶרֶשׁ:

סוֹבֵב לוֹ, סוֹבֵב הַפִינְגָ'אן...

וְזאֹת, בְּלֹא תּוֹסֶפֶת שְׁבָחִים.

מְלֶאכֶת מַשְׂקֵה הַמְּלָכִים:

קָפֶה וְסֻכָּר בּוֹ יֻתַּן

וּמַיִם - מַחֲצִית הַקַּנְקָן;

יִרְתַּח פַּעֲמַיִם -

הוֹסִיפוּ קְצָת מַיִם,

סוֹבֵב לוֹ, סוֹבֵב הַפִינְגָ'אן...

וְאִם בַּשְּׁלִישִׁית חִישׁ יִרְתַּח -

הַלֵּב יֶחֱרַד וְיִשְׂמַח,

יַחֲזֹר הַפָּסוּק הַנּוֹשָׁן:

הִנֵּה הַקָּפֶה כְּבָר מוּכָן.

נִשְׁתֶּה וּנְשַׁבֵּחַ:

יֵשׁ טַעַם, יֵשׁ רֵיחַ,

סוֹבֵב לוֹ, סוֹבֵב הַפִינְגָ'אן...

נִגְמַע מִן הַסֵּפֶל לְאַט,

הִנֵּה מְסַפְּרִים כְּבָר צִ'יזְבָּט...

סִפּוּר שֶׁעָבַר עָלָיו זְמַן,

בְּשֶׁקֶט מַצְמִיחַ זָקָן...

הַבְּלוֹף מִתְפַּתֵּחַ -

קַנְקָן שׁוּב רוֹתֵחַ,

סוֹבֵב לוֹ, סוֹבֵב הַפִינְגָ'אן...

נִזְכָּר הַפִינְגָ'אן אֵיךְ אֵלָיו

הַחֶבְרֶ'ה הִגִּיעוּ מִקְּרָב,

אֵיךְ מוֹטְקֶה הַגִּ'ינְגִ'י רָטַן:

אֶחָד לֹא יַחְזֹר כְּבָר לְכָאן...

בְּדֶמַע אֵין קֵצֶה

סוֹבֵב הוּא בְּעֶצֶב,

סוֹבֵב לוֹ, סוֹבֵב הַפִינְגָ'אן...

שָׁנִים יַעַבְרוּ וְדוֹרוֹת,

גְּבוּלוֹת וּגְשָׁרִים וּמְדוּרוֹת,

לַזָּר לְעוֹלָם לֹא יוּבַן

מַה טַּעַם הַזֶּמֶר נֻגַּן, -

צַנְחָן וְרֵזֶרְבָה

תָּמִיד יִזָּכֵר בָּהּ -

בְּ"נַגְלָה" נִצְחִית שֶׁל פִינְגָ'אן...

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון