יחידות לימוד

אבא שלי היה מורה. כשהייתי מתעורר משנתי בלילה הייתי רואה על הרצפה את ריבוע האור הנופל מחדרו של אבי, סימן שהוא יושב עוד ליד השולחן ומתקן את מחברות התלמידים. בין האצבע והאמה היו לו כתמים של דיו אדומה. בבוקר היתה אמא מגישה לי ארוחת בוקר שלמה; אבא טעם ארוחה חטופה. אחר היה מקנח את פיו במפית, כשהוא כבר צועד אל הפתח. היה מקדים לצאת, להספיק לסדר משהו בחדר המורים עוד לפני צלצול הפעמון )...( המורה אדלר שגר בחצר הסמוכה, שהיה לה פתח אלינו, היה מורה לקריאה, חשבון, ציור והתעמלות. קצר קומה היה ושמן. אינני אומר שכל המורים חייבים להיות דווקא יפים. בכל אדם יש משהו מגוחך; בכל-זאת יש בכל מורה משהו מפליא ביופיו. )...( אותו מורה לא ידע לצייר ולא להתעמל אך הוא לימד אותנו לצייר. אני עצמי דוגמא אחת של תלמידיו. עד היום מצילות אזני מצפירות המשרוקית שלו בשיעורי ההתעמלות, מצילות במרץ, במהירות ובחן. תמיד נותנים המורים יותר ממה שבידם לתת. זה מין מקצוע מיוחד, סודי. 

פעם אחת הוציא אותי המורה משיעורו. 

שמעתי קולות שמחה מפתחו של בית הספר. יצאתי החוצה. אבי שיחק עם מחלקה אחת ב'תפיסה'. כל פעם היה מפסיק ושר לפניהם קטע של שיר, שהתחבר אל המשחק. פני אבא היו ערים משמחה, ועיניו נצצו בשובבות כאשר רץ ככל ילדה בהגיע תורה. באותן השנים היו נוהגים המבוגרים ללבוש בתוך שרוולי המעילים חפתים לבנים ונוקשים. בשעת המשחק נשמטו החפתים ונפלו לחול. אחת הילדות אספה אותם בזהירות והעמידה אותם על הגבעה. ניצבו להם השניים לבנים ודוממים. המשחק נמשך. 

הרגשתי כאילו בלעתי תפוח אדמה שלם וקר. ירדה עלי עצבות: אבא שלי לא שר מעולם אתנו בבית; לא רץ ולא השתתף במשחקים. בבית לא האירו פניו כל כך ... אבא היה שב עייף מבית-הספר. עבודה קשה היא עבודתו של מורה. ובבית היה נופל רבוע האור מן החדר שלו על הרצפה ומאיר בשעות מאוחרות של הלילה. 

כל אותם המורים שסיפרתי עליהם שוב אינם עמנו. לא רק המורים ש ה י ו הם כגון אלה שספרתי עליהם. המורים לעולם הם כגון אלה. מהם מגוחכים בעינינו; מהם אינם אהובים עלינו – אך לאחר שנים, משאנו נזכרים בהם – אי אפשר שלא להיזכר בהם – רואים אנו אותם באורם הנכון, ולבנו שופע אליהם תודה ואהבה

(. מתוך הפרק "חצר המורים", בתוך "עיר קטנה ואנשים בה מעט", נחום גוטמן(

 

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון