יחידות לימוד

1yeled blue

ליחידות הלימוד לחג הסיגד- לחץ כאן

orit

אורית (Orit; מילה בגעז השאולה מארמית (אורייתא), ומשמעותה 'תורה'

המושג 'אורית' בהוראתו הרחבה משמעותו תנ"ך של קהילת ביתא ישראל בתרגום לשפת הגעז.

ספר האורית במובנו זה כולל ספרים חיצוניים, כגון חנוך או ספר היובלים, נוסף לספרים הכלולים בנוסך העברי של התנ"ך.

למעשה האורית זהה לנוסך 'הברית הישנה' של הכנסיה האתיופית.

במובנו המצומצם המושג 'אורית' מתייחס לחמשת חומשי התורה.

כתבי-היד של האורית הכתובים על קלף עור זכו לכבוד בקרב ביתא ישראל.

לרוב הם היו כרוכים עור ועטופים ביריעות בד מקושט והוצבו בתבות (tabot; התיבה, ארון הקודש) בבית התפילה או בבית הקס (kes; כוהן דת מוסמך).

בחגים היהודיים כגון ראש השנה והסיגד נהג הקס לקרא קטעים מתוך האורית, למשל את סיפורי עקדת יצחק ועשרת הדברות.

האורית עמדה במרכז החיים הדתיים של ביתא ישראל, ואמונתם הייתה מעוגנת בה

egeret

איגרת 43 הרבנים אל יהודי חבש, ה'תרס"ח (1908)

בשם ה' אלוהי ישראל

שלום לכם אחינו בני אברהם יצחק ויעקב היושבים בארץ חבש.

מודיעים אנחנו לכם כי בא מכתבכם אשר שלחתם לנו על ידי אחינו התייר הנכבד כמ"ר‏‏[1] יעקב בן משה פייטלוביץ יצ"ו‏‏[2] וגם הוא ספר לנו את כל אשר ראו עיניו ואשר שמעו אזניו מצרת נפשכם ומעצבון רוחכם על אשר זה ימים רבים אבדו מכם ספריכם הקדושים ומורים אין לכם אשר יורוכם את הדרך אשר תלכו בה ואת המעשה אשר תעשו.

ויהי בשמענו את דברי אחינו הנזכר ובקראנו את מכתבכם המה לבנו ונכמרו רחמינו עליכם כי עצמנו ובשרנו אתם. מודים אנחנו לה' אלוהי ישראל אשר לא עזב חסדו ואמתו מעמכם ויתן לכם רחמים לפני המלך הגדול החסיד והישר מיניליק ירום הודו.

חזקו ואמצו אחינו תיראו ואל ירך לבבכם כי אלוהי אבותינו אשר פדה אתכם ואותנו בכחו הגדול מצרות רבות ורעות אשר סבבונו עד הנה לא יעזוב ולא יטוש אתכם גם לימים הבאים.

זכרו את דברו קדשו אשר שלח לנו ביד נביאיו לאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט. האמינו בו ובטחו בו בכל עת והוא יעמוד לימינכם ולא יתן למוט רגליכם.

לא תאבו ולא תשמעו לקול המסיתים אשר פיהם דבר שוא ולשונם לשון שקר והמבקשים להדיח אתכם מאחורי ה' אלוהינו האל האחד יחיד ומיוחד עושה שמים וארץ אשר הוציאנו ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ועשה נסים ונפלאות עד אין מספר לאבותינו ולנו ואשר נתן לנו את תורתו הקדושה על ידי משה עבדו נאמן ביתו.

ואנחנו אחיכם נעשה את כל אשר בכחנו להחיש עזר לכם ולהמציא לכם מורים וספרים למען ילמדו בניכם ליראה את ה' לבדו כל הימים ולשמור את תורתו אשר לא תשתנה לעולם.

ונזכה כולנו לראות בבוא יום ה' אשר ישפוך רוחו על כל העמים ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם ויקבץ אותנו מארבע כנפות הארץ ויביאנו לציון עירו ברנה ולירושלים בית מקדשו בשמחת עולם.

בין החותמים על האיגרת:

• הרב נפתלי אדלר, רבה של אנגליה, ועמיתו החכם הספרדי, הרב משה גסטר

• הרב מרדכי הורוויץ, רבה של פרנקפורט ע"מ

• הרב יהודה ליב קאוולסקי, רבה של וולצווסק שבפולין

• הרב עזריאל מונק מברלין

• הרב יצחק ריינס מלידא

• הרידב"ז מצפת

• הראשון לציון, הרב אליהו משה פאניז'יל

 

מכתב מראשי קהילת ביתא ישראל : 

ברוך ה' אלקי ישראל, אלקי כל רוח וכל בשר. איגרת הנשלחת מאת קהילות ישראל אשר בחבש אל אחינו, קהילות ישראל בכל העולם. שלום, שלום לכם בני ישראל, מה שלומכם? האיגרת ששלחתם אלינו בידי מורנו יעקב נח בן משה פיטלוביץ הגיעה אלינו וגרמה לנו נחת. לפנים היה עצם קיומכם ידוע לנו רק מן השמועה, אולם עכשיו הננו בטוחים בדבר ואנו שמחים מאוד על כך. הידיעות שקיבלנו מכם חיזקו וניחמו את לבנו. אנו נמצאים בצרות רחמו עלינו והתפללו בעדנו. תודה לאל, אלהי ישראל, אנו מחזיקים עד היום הזה באמונתנו, באל אחד ושומרים את תורת משה. אלקים מנע עד עתה כליון זרע יעקב בארץ חבש. לפנים סבלנו צרות ומצוקת ורבים מאתנו עברו בעל כורחם לנצרות. עכשיו יש לנו, תודה לאלהי ישראל, מלך טוב. מנליק רוצה שכל אחד יחיה לפי אמונת אבותיו, יתן לו אלקים חיים ארוכים, אבל כיון שאין לנו בתי ספר וספרינו נשמדו, הדיחו המיסיונרים את אחינו, בחלקם ביניהם את ספרי אמונתם.

עתה כששמענו תודה לאל, את בשורתכם הננו שמחים מאוד, עתה יש תקוה לבני ישראל בחבש. מאז בואו של מורנו יעקב נושאים כל בני ישראל את עיניהם אליכם, אם נקבל ספרים, בתי ספר ומורים כדי שילדינו יוכלו ללמוד, נהיה מרוצים מאוד. בכוחותינו אנו לא נוכל להגיע לכך. אנו מתפללים לאל שיאריך ימים לכל בני ישראל ולמורנו יעקב. עוד אנו מתפללים כי האל יאחד אותנו כולנו איש עם אחיו. ישמור ה' אלקי אברהם, יצחק יעקב ומשה את מורנו יעקב נח בן משה.

בית התפוצות היה בין המוסדות הראשונים שתיעדו את עלייתם של יהודי אתיופיה ב"מבצע משה" ואת ראשית קליטתם בארץ בשנים 1984 – 1991. דורון בכר, אז צלם בית התפוצות, נשלח לתעד את חיי היהודים באתיופיה והמשיך את התיעוד עד שנות ה-90 של המאה שעברה. כיום קיים בארכיון בית התפוצות אוסף נדיר של כ-10,000 תצלומים המספרים את סיפור צעדיהם הראשונים של יהודי אתיופיה.

במלאת שלושים שנה למבצע משה, יצאה הבמאית אורלי מלסה למסע בעקבות האנשים המופיעים בתמונות מאז. ביחד עם צוות בית התפוצות, היא פנתה אל קהילת עולי מבצע משה באמצעות הפייסבוק, וביקשה את עזרתם בזיהוי המצולמים. היוזמה הניבה אינספור תגובות נרגשות ממי שזיהו את עצמם ואת קרוביהם. מלסה בררה את הסיפורים המרתקים ביותר ותיעדה את מסעם האישי של המצולמים בסרטים המוצגים בתערוכה.

נקודת הראות של תערוכת המדיה הזו אינה נוסטלגית וגם אינה משקפת את מבטם של הישראלים, אלא את סיפורם של מי שחוו את העלייה מאתיופיה. מוצגים בה סיפוריהן של עשר משפחות המתארות את הקורות אותן מאז ועד היום, תוך התייחסות לקשיי העקירה, ההגירה וההיקלטות, ולקבלת הפנים של החברה הישראלית על האורות והצללים שלה.

התערוכה תוצג עד ינואר 2018

בסרטון: אורלי מלסה על תהליך הכנתה של התערוכה:

zehot

זהות, מעבודתיו של האמן בני וודו, יצירה העוסקת בשאלת זהותם של ישראלים יוצאי אתיופיה, רחובות (2009) (מתוך פורטל יהודי אתיופיה)

מציון תצא האהבה / מילים ולחן: יונתן רזאל

כי מציון תצא האהבה 

יפה, זכורה, נעימה 

כמו שחיכינו לה אלפיים שנה 

בארץ רחוקה

כי מציון תצא ההבנה 

שלמה, זכורה, נעימה 

כמו ששמענו אותה בפעם הראשונה 

בארץ רחוקה

מספרת על השקט, על האדם 

לוקחת אל כל המקומות הטובים שבעולם 

לוקחת אותי, אותך, ובכלל 

אוווו...

כי מאדם יוצא דבר אלוקים 

מוכר, שלם, מבפנים 

כמו ששמענו אותו בפעם הראשונה 

בארץ רחוקה

כי מציון נצא אל העולם 

יפים, מחוזקים, ביחד 

כמו שעמדנו שם בפעם הראשונה 

בארץ רחוקה

ונדע אז כולנו את הדרך חזרה 

נשמח ונבין שכל זה קרה 

ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי 

אוווו...

כי מציון תצא האהבה 

יפה, זכורה, נעימה 

כמו שחיכינו לה אלפיים שנה 

בארץ רחוקה

לה לה לה...

כי מציון תצא תורה 

ודבר ה' מירושלים 

הללויה

 

 

 

סיגד. לא רק לאתיופים / אבי מספין

חג הסיגד הינו חג משמעותי ביותר עבור יהודי אתיופיה. הם שמרו עליו באדיקות רבה לאורך הדורות והוא שימש להם עוגן מרכזי כקבוצה הומוגנית יהודית ששרדה בגלות. מזה דורות היווה חג הסיגד, שנחגג בכל שנה בכ"ט בחשוון, יום צום ותפילה לבורא עולם להשבת עמו לארצו, ויום כיסופים לבניית בית המקדש בציון - היא ירושלים. מועד המהווה המשך ישיר לתפילותיהם וכיסופיהם של עזרא ונחמיה בתקופת שיבת ציון.

ב-30 ביוני הכריזה הכנסת בחוק, אותו יזמה האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה והוביל ח"כ אורי אריאל, שחג הסיגד יהיה חג רשמי של כלל החברה הישראלית. על פי החוק, יום זה יהווה 'יום בחירה' ושר החינוך יקבע פעילויות חינוכיות יחודיות לחג הסיגד ועוד.

קהילת יהודי אתיופיה ראתה בעין יפה ובנפש חפצה את הרחבתו של חג הסיגד מחג עדתי לחג לאומי. אך אני שואל את עצמי, האם באותה מידה שיוצאי אתיופיה חפצים לפתוח את חגם לכלל ישראל, כלל ישראל מוכנה לקבלו? האם חג הסיגד ורעיונותיו הרוחניים, החברתיים והחינוכיים, תואמים גם את ערכי כלל הציבור? מהם נקודות החיבור?

למה סיגד?

ובכן, ראשית דעו שלא רק כלל החברה הישראלית ברובה מתקשה למצוא חיבור לחג הסיגד, יתרה מזו, גם הצעירים וה'צברים' בקרב יוצאי אתיופיה עצמם, בחלקם אינם מכירים את משמעות החג.

חג הסיגד, בראש ובראשונה הינו יום שמבטא את הרצון האמיתי של העם היהודי, שהיה בגלות במשך 2000 שנה, לשוב לארץ ישראל ולחדש את הברית שניתק עם בורא עולם מאז חורבן הבית. לזה כולנו יכולים להתחבר. בנוסף, זהו יום של כפרת עוונות וקבלה מחדש של עול מלכות שמיים. עניין זה מזכיר באופיו את יום הכיפורים, יום שרוב היהודים שומרים עליו באדיקות רבה, גם הדתיים וגם החילונים.

גם רעיונותיו החברתיים של החג פורצים את גבולות קהילת יוצאי אתיופיה עם ערכים אוניברסליים. חג הסיגד, מעבר לעניינו הרוחני-דתי הוא גם חג של שיתופיות, עזרה לזולת וסולידריות. היהודים באתיופיה היו פזורים בכפרים רבים ופעם בשנה היו עוצרים את מרוץ היום ומתקהלים למקום אחד. במהלך צעידתם מכפריהם לעבר מקום הטקס (שלעיתים נמשך ימים), האחד נשא את משאו של האחר, הכינו הצידה בצוותה, לנו זה לצד זה ופסעו זה לצידו של זה ועוד. כל היהודים באי הכפרים נהגו איש ברעיו כאילו הוא בן משפחתו הקרובה.

ניתן לראות בחג הסיגד גם רעיון חינוכי ממדרגה ראשונה. ערך כבוד של הצעיר למבוגר ושל שניהם למנהיגים הרוחניים וכולם לזולת. ערך הצניעות והענווה. ערכים בסיסים כגון אלו, שחסרים ביום יום, גם שם בגולה וגם בארץ, צרורים רובם ככולם בחג הסיגד. הפיכת החג ליום לאומי יכולה לקרב רבים בקרב הציבור הישראלי, שערכים בסיסיים אלה, בצורתם הרוחנית, הדתית והחברתית, מדברים אליהם. ערכים כגון אלו מצויים בכל קהילה וקהילה, הפסיפס החברתי שמרכיב אותנו כעם ישראל.

על פי הבנתי, החלק בעל הערך והחשוב ביותר, בחוק חג הסיגד, הוא איננו יום הבחירה או הטקס הממלכתי עליו אמון כעת המשרד לקליטת העלייה ובעתיד משרד התרבות. החלק המשמעותי ביותר הינו מה שאנו מעבירים לילדנו. הקביעה בחוק כי משמעויות החג ילמדו במערכת החינוך, היא הנכס העיקרי והכלי החשוב ביותר ליצור הבנה, היכרות וסולידריות בין יוצאי אתיופיה לאוכלוסייה הוותיקה. ולכן המקום הראוי ביותר ליישום החג ורעיונותיו, לעניות דעתי, הינו במערכת החינוך.

הרצון של יוצאי אתיופיה לשתף את כלל הציבור בחג הסיגד ומשמעויותיו הרבות, הוא רצון עז, אך מצריך אורך רוח, ומשול לריצת מרתון. עד מועד זה, אנחנו, קהילת יוצאי אתיופיה נמשיך לחגוג את החג, כל שנה, בכ"ט בחשוון, ופותחים צוהר לכול אדם המעוניין לטעום ולראות כי טוב. באו תטעמו וראו כי טוב.

(הכותב הינו דובר האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, מתוך:ynet)

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון