יחידות לימוד

 

חוני המעגל עג עוגה עמד בתוכה התפלל לגשם והכריז שלא יצא מתוך העיגול עד שירד גשם. 

בתוך המעגל נראה חוני כמו עץ, אשר גם הוא פורש את ענפיו ומבקש גשם. 

חוני המעגל בספר האגדה

יש דרכים רבות להתפלל. היהודים נוהגים להתפלל בבית הכנסת כאשר החזן עומד מקדימה והקהל מאחוריו. יש כאלה היושבים במעגל ומתפללים. בהודו נוהגים להתפלל תוך כדי יצירת מנדלה – תמונה בדרך כלל עגולה, אשר יש בה מרכז...

 

 

מנדלות - פירוש המילה מנדלה בסנסקריט הוא "מעגל" או "מרכז".

העיגול הוא צורה הבסיסית ביותר והראשונית ביותר. זוהי צורת השד שרואה התינוק רק כשנולד.

זוהי צורה בסיסית בטבע: צורת השמש וכדור הארץ, צורת הפרח הראש והעיניים וכל מה שצומח מן הפנים אל החוץ. 

העיגול הוא שלם הוא מאחד את הסוף וההתחלה ומרכז בתוכו את האנרגיה. 

בציורי ילדים זו תהיה הצורה הראשונה שהילד יצייר.

בטקסים רבים המעגל הוא הדרך להתאחד סביב האש או מנחה הטקס. 

גם אנחנו יכולים לשלב בין הכוח של המעגל לתפילתינו – וליצור מנדלה אשר תבטא את רצוננו בגשמי ברכה.

egol

perach

 

 

 

 

 

 

 

עבודה בנושא מעגל

1. לעמוד במעגל ולהעביר זרמי אנרגיה

2. לתת ידיים ולהעביר לחיצות. למדוד כמה זמן לוקח לקבוצה להשלים מעגל.

3. לעביר חפץ דמיוני מאחד לשני

4. טלפון שבור עם מילים בנושא סתיו, חורף, גשם.

5. "הנחש בא"

6. טלפון מתוקן שמתחיל ונגמר באותה מילה.. – אפשר לנסות

עבודות יצירה:

*עשיית מנדלה המורכבת מאלמנטים של סתיו: עלים, ספירלות של רוח, טיפות. ניתן לעשות פעילות בית ספרית וליצור מנדלות לכבוד הגשם.

*מחוגה אנושית : משהו עומד עם חבל במרכז המעגל, את החבל קושרים למישהו על קו המגל שהולך עם גיר ומצייר מעגל. המטרה: לשמור על שלמות העיגול ולצייר כמה שיותר עיגולים בקוטרים שונים.

*בכיתות הנמוכות להעתיק עיגולים בקטרים שונים (בעזרת מחוגה או כלי שמעתיקים ממנו) ולהדביק אותם אחד על גבי השני מהגדול ביותר ועד הקטן ביותר.

 

1yeled blue

לצפיה ביחידות הלימוד לז' בחשון-לחץ כאן

בתקופת המשנה והתלמוד כשלא ירד גשם היו נוקטים פעולות שונות של תפילה, תעניות הוצאת ס"ת לרחובה של עיר ופנייה למי שהיה נחשב צדיק בעל כוחות להשפיע על השמיים. כזהו המקרה המוכר של חוני המעגל, אשר עג עוגה (עיגול) ואמר שלא יצא ממנה עד אשר ירד גשם וכך היה. סיפור אחר מן הגמרא במסכת תענית קשור לנכדו של חוני המעגל, אבא חלקיה. חכמים טרחו להגיע אליו כדי שיתפלל על הגשם. לאחר סדרת אירועים מתמיהים עולים הוא ואשתו לעליית הגג להתפלל הוא בקרן זווית זו והיא בקרן זווית זו. בצד בו התפללה אשתו החלו להקשר ולהתקבץ עננים רבים וגשם החל לרדת. החכמים תהו מדוע הגיעו ענני הגשם מצידה של אשתו? כלומר, שתפילתה נענתה - וענה להם אבא חלקיה בפשטות, כשמגיע אלי עני אני נותן לו כסף. המסכן צריך לכתת רגליו כדי לקנות מצרכים ואז להכין לעצמו לאכול. אבל אשתי? דופק עני בדלת ומייד הוא מקבל ארוחה מוכנה ומבושלת, שמחייה את נפשו. מסיפור זה ניתן ללמוד שנתינתה של האשה היתה מיידית וישירה יותר , כנראה שירידת גשמים קשורה בקשר ישיר לנתינה וראית צרכיו של האחר. כשאנו יוצרים שרשרת של נתינה גם השמיים בסופו של דבר נשמעים לתפילותינו ומורידים גשם. מענין לראות שהשורש נ.ת.נ. ניתן לקריאה משני הכיוונים (פלינדרום) כלומר - הנותן מקבל והמקבל נותן. אולי אם נלמד לתת קצת יותר מעצמנו לאחרים- נזכה גם אנחנו לשפע גדול!

אבא חלקיה

אַבָּא חִלְקִיָּה בֶּן בְּנוֹ שֶׁל חוֹנִי הַמְּעַגֵּל הָיָה, וּכְשֶׁהָיָה הָעוֹלָם נִצְרָךְ לִגְשָׁמִים הָיוּ הַחֲכָמִים מְשַׁגְּרִים אֶצְלוֹ, וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים. פַּעַם אַחַת נִצְרַךְ הָעוֹלָם לִגְשָׁמִים. שִׁגְּרוּ אֶצְלוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים. בָּאוּ לְבֵיתוֹ וְלֹא מְצָאוּהוּ. הָלְכוּ אֶצְלוֹ לַשָּׂדֶה וּמְצָאוּהוּ שֶׁהוּא עוֹדֵר. נָתְנוּ לוֹ שָׁלוֹם וְלֹא הִסְבִּיר לָהֶם פָּנָיו. לָעֶרֶב לִקֵּט עֵצִים, וְהָיָה טָעוּן הָעֵצִים וְהַמַּעְדֵּר עַל כְּתֵפוֹ אַחַת וְטַלִּיתוֹ עַל כְּתֵפוֹ שְׁנִיָּה. כָּל הַדֶּרֶךְ לֹא הָיָה נוֹעֵל מַנְעָלָיו, כְּשֶׁהִגִּיעַ לְמַיִם נָעַל מַנְעָלָיו. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֵין קוֹצִים וּבַרְקָנִים הִגְבִּיהַּ בְּגָדָיו. כְּשֶׁהִגִּיעַ לָעִיר יָצְאָה אִשְׁתּוֹ כְּשֶׁהִיא מְקֻשֶּׁטֶת, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ נִכְנְסָה אִשְׁתּוֹ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס הוּא, וְאַחַר כָּךְ נִכְנְסוּ הַחֲכָמִים. יָשַׁב לִסְעֹד וְלֹא אָמַר לַחֲכָמִים: "בֹּאוּ וּסְעָדוּ". פָּרַס פַּת לְתִינוֹקוֹת. לַגָּדוֹל נָתַן פְּרוּסָה אַחַת וְלַקָּטָן – שְׁתַּיִם.

 

אָמַר אַבָּא חִלְקִיָּה לְאִשְׁתּוֹ: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁלֹּא בָּאוּ אֶצְלִי הַחֲכָמִים אֶלָּא בִּשְׁבִיל גְּשָׁמִים, נַעֲמֹד וְנַעֲלֶה לַעֲלִיָּה וּנְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְרַצֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיֵרְדוּ גְּשָׁמִים, וְלֹא נַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמֵנוּ. עָלוּ לַעֲלִיָּה. עָמַד הוּא בְּזָוִית זוֹ וְאִשְׁתּוֹ בְּזָוִית זוֹ וּבִקְּשׁוּ רַחֲמִים. קָדַם וְעָלָה עָנָן מִצַּד זָוִית שֶׁל אִשְׁתּוֹ. כְּשֶׁיָּרַד אָמַר לָהֶם: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא הִצְרִיךְ אֶתְכֶם לְאַבָּא חִלְקִיָּה. אָמְרוּ לוֹ: יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁהַגְּשָׁמִים בִּזְכוּתְךָ יָרְדוּ, אֶלָּא יְפָרֵשׁ לָנוּ מַר דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁהֵם תְּמוּהִים לָנוּ: מִפְּנֵי מָה כְּשֶׁנָּתַנּוּ לְךָ שָׁלוֹם לֹא הִסְבַּרְתָּ לָנוּ פָּנִים?

אָמַר לָהֶם: שְׂכִיר יוֹם הָיִיתִי וְאָמַרְתִּי: לֹא אֶתְבַּטֵּל.

- מִפְּנֵי מָה הָיִיתָ טָעוּן הָעֵצִים עַל כָּתֵף זוֹ וְהַטַּלִּית עַל כָּתֵף אַחֶרֶת?

- טַלִּית שְׁאוּלָה הָיְתָה, עַל מְנָת כָּךְ הִשְׁאִילוּהָ לִי וְעַל מְנָת כָּךְ לֹא הִשְׁאִילוּהָ לִי.

- מִפְּנֵי מָה כָּל הַדֶּרֶךְ לֹא נָעַלְתָּ מַנְעָלִים וּכְשֶׁהִגַּעְתָּ לַמַּיִם נָעַלְתָּ?

- כָּל הַדֶּרֶךְ אֲנִי רוֹאֶה, בַּמַּיִם אֵין אֲנִי רוֹאֶה.

- מִפְּנֵי מָה כְּשֶׁהִגַּעְתָּ לְקוֹצִים וּבַרְקָנִים הִגְבַּהְתָּ בְּגָדֶיךָ?

- זֶה מַעֲלֶה אֲרוּכָה וְזֶה אֵין מַעֲלֶה אֲרוּכָה.

- מִפְּנֵי מָה כְּשֶׁהִגַּעְתָּ לָעִיר יָצְאָה אִשְׁתְּךָ מְקֻשֶּׁטֶת?

- כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתֵּן עֵינַי בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת.

- מִפְּנֵי מָה נִכְנְסָה אִשְׁתְּךָ תְּחִלָּה וְאַתָּה אַחֲרֶיהָ וְאַחַר כָּךְ אָנוּ נִכְנַסְנוּ?

- מִשּׁוּם שֶׁאֵין אַתֶּם בְּדוּקִים לִי.

- כְּשֶׁיָּשַׁבְתָּ לִסְעֹד מִפְּנֵי מָה לֹא אָמַרְתָּ לָנוּ: "בּוֹאוּ וּסְעָדוּ"?

מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיְתָה פִּתִּי מְרֻבָּה וְאָמַרְתִּי: אַל יַחֲזִיקוּ לִי חֲכָמִים טוֹבָה בְּחִנָּם.

- מִפְּנֵי מָה נָתַתָּ לַתִּינוֹק גָּדוֹל פְּרוּסָה אַחַת וְלַקָּטָן – שְׁתַּיִם?

- זֶה יוֹשֵׁב בַּבַּיִת וְזֶה – בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ.

- מִפְּנֵי מָה קָדַם וְעָלָה הֶעָנָן מִצַּד זָוִית אִשְׁתְּךָ וְאַחַר כָּךְ מִצַּד זָוִית שֶׁלְּךָ?

- מִשּׁוּם שֶׁהָאִשָּׁה מְצוּיָה בַּבַּיִת וְנוֹתֶנֶת פַּת לְעָנִי וּקְרוֹבָה הֲנָאָתוֹ; וַאֲנִי נוֹתֵן מָעוֹת לְעָנִי וְאֵין הֲנָאָתוֹ קְרוֹבָה.

."יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ"... (דברים כ"ח י"ב)

יפתח ה' לך את אוצרו הטוב 

מהו יפתח? 

אמר רבי יונתן: 

ג' מפתחות בידו של הקב"ה ואין בריה שולטת עליהן, לא מלאך ולא שרף, ואלו הן: 

מפתח של תחיית המתים, 

ומפתח של עקרות, 

ומפתח של גשמים.

על מפתח הגשם אחראי האל בלבד; מה עלינו לעשות (אם בכלל) כדי שיוריד לנו גשם???

עד שמיני עצרת לא מבקשים על הגשמים מחשש שהם יפגמו במצוות הישיבה בסוכה. בתפילת מוסף של שמיני עצרת מתפללים את תפילת הגשם – שהגשמים יהיו גשמי ברכה שיפריחו את האדמה אשר תניב את תנובתה. 

"שאתה הוא ה' אלוהינו משיב הרוח ומוריד הגשם:

לברכה ולא לקללה:

לחחים ולא למות:

לשובע ולא לרזון" (מתוך תפילת הגשם)

מתאריך זה ועד לפסח מתחילים להזכיר גבורות – "משיב הרוח ומוריד הגשם" בתפילת העמידה. 

את הרצון לגשם ביטא בעבר טקס ניסוך המים: בכל בוקר בחג הסוכות היו הכהנים שואבים מים ממעין השילוח ומביאים אותם אל בית המקדש. את המים היו יוצקים על המזבח בטקסיות רבה. על פי האמונה בחג הסוכות היה עם ישראל נידן על המים, כלומר על גשמי החורף של אותה השנה וניסוך המים סימל את רצוננו במים מבורכים ושירדו עלינו. (בדומה למנחת העומר או להבאת הביכורים, קורבן המים הוא מעין קרבן ראשית לקראת עונת הגשמים, כמאמר התוספתא: "אמר רבי עקיבא: אמרה תורה: הבא עומר שעורים בפסח, שהוא פרק שעורין, כדי שתתברך עליך תבואה... הבא ניסוך המים בחג כדי שיתברכו עליך גשמים." תוספתא סוכה, סוף פרק ג(.

"בשלושה במרחשוון, שואלים את הגשמים; רבן גמליאל אומר, בשבעה בו--חמישה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת" (תענית, א, ג)

מתחילים לבקש גשם מז' במרחשון בברכת השנים שבתפילת העמידה ואומרים : "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה". מדוע מחכים לשבועיים אחרי החג? כדי שעולי הרגל מחג הסוכות יצליחו לשוב לבתיהם אפילו בבבל! זוהי ערבות הדדית במיטבה; כדי שגשם ירד בעיתו אנו רוצים שהעת תהיה מתאימה לכל אחד מישראל וכך כל העם יוכל להתפלל יחד לרחמי שמיים.

"ברך עלינו, ה' אלהינו, את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר לברכה על כל-פני האדמה, ורוה פני תבל, ושבע את-העולם כלו מטובך, ומלא ידינו מברכותיך, ומעשר מתנות ידיך, שמרה והצילה שנה זו מכל-דבר רע, ומכל-מיני משחית, ומכל-מיני פרענות, ועשה לה תקוה טובה ואחרית שלום, חוס ורחם עליה ועל כל-תבואתה ופרותיה; וברכה בגשמי רצון ברכה ונדבה, ותהי אחריתה חיים ושבע ושלום כשנים הטובות לברכה, כי אל טוב ומטיב אתה ומברך השנים. ברוך אתה, ה', מברך השנים." (ברכת השנים על פי נוסח ספרד)

"המבט המורם למעלה לראות אם עננים

מה הוא עובר בדרכו, קירות, מרפסות

כביסת כמיהה תלויה לייבוש, חלונות, גגות געגועים,

שמים. היד הפרושה המושטת לבדוק אם

טיפות גשם, היא היד התמימה ביותר,

היא המאמינה ביותר, היא המתפללת

יותר מכל מתפללי בתי התפילה". (יהודה עמיחי)

המטרה לעצור רגע להקשיב ולהביט ולברך על איתני הטבע.

ברכה על הגשם: "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם הטוב והמטיב" (כאשר רואים גשם יורד)

ברכה על רעמים וברקים: "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית"

ברכה על רוח: "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם".

ברכה על הקשת: "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו".

וכמובן - ברכה לחולה: "רפואה שלמה", "ברוך רופא חולים".

א. איש שאינו מעם ישראל שאל את רבי יהושע בן קרחה: "אתם יש לכם מועדות (חגים), ואנו יש לנו מועדות, בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים, ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחים, ואימתי אנו ואתם שמחים?" ענה לו רבי יהושע בן קרחה: "בירידת גשמים!" (בראשית רבה י"ג ו)

ב. "הַלְלוּ אֶת-ה', כָּל-גּוֹיִם; שַׁבְּחוּהוּ, כָּל-הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ, חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת-ה' לְעוֹלָם: הַלְלוּ-יָהּ" (תהילים קי"ז)

"גדולה ירידת גשמים ממתן תורה. שממתן תורה – שמחה לישראל, וגשמים – שמחה לכל העמים ולכל העולם: ולבהמה חיה ועוף". (מדרש שוחר טוב, תהילים קי"ז)

לכל עם התרבות שלו והחגים שלו. אנחנו מברכים אחד את השני בברכת חג שמח אבל אנחנו לא משתתפים בחגים שלהם והם לא בשלנו, כי החגים הם חלק מהחיים של כל עם בנפרד. מתי כולנו יכולים לשמוח? כשהגשם יורד. כשרואים את ברכת האדמה; רואים את שותפות השמחה שמקיפה את כולם גם את האדם וגם את החי וכמובן את העמים השונים. לכן השמחה האמיתית היא כשישנם גשמים, שהם ניתנים לכול שהכול יכולים לחיות ולהתקיים.

חוּטִים שֶׁל גֶּשֶׁם/אהוד מנור

עוֹד מְעַט יֵרֵד פֹּה גֶּשֶׁם,

בּוֹא וְנִשָּׁאֵר בַּחוּץ

נִתְחַדֵּשׁ כְמוֹ הַדֶּשֶׁא

בְּעוֹלָם יָפֶה, רָחוּץ.

הִסְתַּכֵּל, הִנֵּה חוּטִים שֶׁל גֶּשֶׁם;

מִישֶׁהוּ רוֹצֶה לִתְפֹּר

בֶּגֶד חַג לְכָל הָעֵמֶק,

לַגְבָעוֹת, לֶהָרִים וְלַמִּישוֹר.

בּוֹא וּנְחַכֶּה לַגֶּשֶׁם

ְנצַפֶּה עַד שֶׁיָשׁוּב.

נְחַכֶּה לוֹ עַד הָעֶרֶב,

שֶׁיֵדַע שֶׁהוּא חָשׁוּב.

אֵיךְ תָּפְרוּ לָהֶם חוּטִים שֶׁל גֶּשֶׁם

כּוֹבַע טֶמְבֶּל לֶחָצָב,

וְעַכְשָׁיו תֵּצֵא הַשֶּׁמֶשׁ

וְתוֹסִיף לְקִשּׁוּט רִקְמַת זָהָב.

הִנֵּה כְּבָר יוֹרֵד הַגֶּשֶׁם,

מִשִּׂמְחָה רוֹקֵד הַבְּרוֹש.

הַטִּפּוֹת יוֹרְדוֹת בְּקֶצֶב,

מַרְטִיבוֹת לִי אֶת הָרֹאשׁ!

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון