סֻכּוֹת / רבקה מרים

חוֹפֶה הָאַרְעַי עַל רָאשֵׁינוּ.

הָאַרְעַי הוּא יָרוֹק. צָהוֹב וְחוּם וְאָפֹר הוּא הַקֶּבַע.

חוֹפֶה הָאַרְעַי עַל רָאשֵׁינוּ. הָבָה נִתְיַפֶּה בְּעֵינָיו.

נַשְׁאִירֶנּוּ פֹּה. מִן הַחַמָּה הוּא יָצֵל. מִן הַצִּנָּה יִכְנֹס.

נַשְׁאִירֶנּוֹ עִמָּנוּ. הוּא עֹגֶן יַטִּיל.

מִי לָנוּ אָב כָּמוֹהוּ.

חוֹפֶה הָאַרְעַי עַל רָאשֵׁינוּ.

יַצִּיבוּתֵנוּ לֹא תְּיָרֵא אוֹתוֹ. נַהֲפוֹךְ הוּא

שִׁבְעָה נָבִיא לוֹ מִזִּקְנֵי עֲדָתֵנוּ

אוֹתָם שֶׁחוּט שֶׁל מֶשֶׁךְ עֲלֵיהֶם מָשׁוּחַ.

יוֹם אַחַר יוֹם יַעַבְרוּ לְפָנָיו בִּגְלִימוֹת, בִּצְנִיפִים.

שֵׁב עִמָּנוּ, אַרְעַי, שֵׁב.

מְקוֹמְךָ עִמָּנוּ.

אָנוּ צֶאֱצָאֵי הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת.

וּמִי לָנוּ אָב כָּמוֹךָ