יחידות לימוד

11111111111111

1yeled blue

להדפסה- לחץ כאן

1yeled blue

לצפיה ביחידות הלימוד- לחץ כאן

"גילוי מחודש של יופיים של הדברים הפשוטים, המובנים מאליהם: הפרי, השיח, הענף. פגישה מחודשת עם האסתטיקה הקמאית של מה שמסביבנו ובתוכו אנחנו חיים. ילד ספון בפינתו, מגלף ענף שמצא וחושף את עורקיו המשתרגים על חלקת בשרו הלבן; חייל מילואים רבוץ בצל איקליפטוסים בצאלים וידיו משתעשעות בחול הגרגירי הנוזל מבין אצבעותיו; טיילת אוספת אבנים מאובקות בוואדי ושוטפת אותן במי מימייה כדי לחשוף את ציורי הצבעים שעליהן - הם יודעים את רגע ההתגלות והעונג של היופי הזה, הצפון בהוויות הראשוניות.
יופיים של הדברים הפשוטים

אבל מי שבורר לו לימון מערימת הלימונים בסופר מחמיץ אותו. המבט שלו תועלתני, קנייני – כמה מיץ אוכל לסחוט מהפרי הצהוב הזה?

צבעו של הפרי מרמז על טעם המיץ, על איכות קליפתו, על טריותו. לא כן באתרוג. תועלתו מועטה. בדוחק אפשר לעשות ממנו ריבה, וגם היא נודעת בסגולותיה יותר מאשר בטעמה. אבל כמה שעות אני מבלה בהתבוננות בגבשושיות שעל קליפתו, בנקבוביות האפלוליות המנקדות את בשרו. בפיטם, בעוקץ, בשושנתא. האם עלתה בו חזזית? כמה רעננות הוא מביא בריחו ובצבעיו, גוני ירוק בהיר-צהוב (אך לא ירוק ככרתי, שהוא פסול).

פרי עץ הדר, אומר המדרש, "הדר באילנו משנה לשנה". עץ שפירותיו מעטרים את בדיו כל השנה, בלא תלות בעונה, נקודות אור זורחות בסבך ירוק.

לולב. עמוד השדרה של אגודת הצמחים. זקוף כגנרל פרוסי. אינו מתכופף ואינו משתנה. אינו מתייבש במהלך החג, ועליו אינם נושרים. הוא, שחושל במדבר, יכול לעמוד בקלות בשבוע של טלטולים בלי לאבד את הראש.

הדס. עץ עבות. האופציה הקשוחה. גבר מסוקס. מביא עוצמה מרוסנת ושפע מתפרץ: עליו חופים את גזעו; שלושה עלים בכל קן. כולם חייבים לצאת מאותה נקודה.

וערבה? רכה ועדינה ואין בה מקושיים של האחרים ולא מתועלותיהם השונות (ריח, טעם, טעם וריח). ערבה בוכייה. עליה תלו הלויים את כינורותיהם כשסירבו לשיר את שיר ה' על נהרות בבל. נשרכת לה בעצלתיים על נחלי ארצנו, והאור המפזז מבין עליה מרצד על המים הזורמים. מפונקת כמו השושנה של הנסיך הקטן. אבל ההיא יחסנית שגדלה בגני אצילים, ואילו זו סתם בטלנית שרובצת לה בלי מעש על גדות הנחלים, טובלת שערותיה במים. ודווקא בה ההזדמנות לחוות את יופיה ואת עדינותה. וכמה אהבה היא משיבה למי שמטפל בה ברוך; וכמה ממהרת היא ליבול אצל מי שמתייחס אליה כמו לשאר הגברים שבחבורה. וכמה דיוקים של יופי בהלכותיה: עלה שלה משוך כנחל, פיה חלק ואינו משונן כמשור, עורה אדמדם ובראשה לבלוב.וכל המינים פסולים כשהם יבשים, כשאין בהם עוד לחלוחית של חיים.

איזו אינטימיות נוצרת ביני לבינם כשאני אוחז בהם בשתי ידיי ומצמיד אותם לגופי. לבי פועם לנגד האתרוג, ואני מביט בעולם מבין עליה הנעלסים של הערבה, המסתכסכים בעליזות מעל לאתרוג; יונק ביטחון מיציבות עלי ההדס; וקו הלולב מכוון את מבטי לשמים. וכמה קשה עליי הפרידה מהם. כמו ילד שמסרב להיפרד מדובי אהוב, אני מתעקש לאחוז בהם רק עוד רגע, רק עוד קצת, לפני שאחזיר אותם לנרתיק החנוק...

עידו חברוני,חג סוכות, דו"ח אינטימי.

'פטיש מסמר, ניקח מהר, סוכה לבנות, בנים ובנות..' השיר הישן והמוכר המתנגן ברדיו מזכיר לכולנו להוציא מהבוידם את סוכת הנצח, ששנים רבות לא זכתה לראות פטיש ומסמר, ואת קישוטי הנצח הקנויים והמנצנצים (מחג אחר של עם אחר) או הפוסטרים המבריקים של שבעת המינים. האם בכך אנו מבטאים את רוח חג הסוכות? אחת המשמעויות העיקריות של חג הסוכות היא היותו 'חג האסיף' – חג חקלאי המציין את סיום אסיף היבול אל הממגורות; שמחה על סיום העונה החקלאית ואגירת התוצרת לפני בוא הגשם. אולי המקבילה בת ימינו לשמחה זו הוא מועד קבלת המשכורת" (בהנחה שמקבלים משכורת רק פעם בשנה, מה שלצערי קורה בכמה רשויות מקומיות...). אין פלא אם כך שמצוות השמחה בסוכות כל כך דומיננטית, ומי לא ישמח כשפרי עמלו מונח לפניו, כמאמר הכתוב: 'ושמחת בחגך... כי יברכך ה' בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח' (דברים, פרק טז, פסוקים יד-טו).

לו אנו היינו אנחנו מבקשים לחגוג את 'חג קבלת המשכורת', היה זה מן הסתם חג של בילוי בקניון, ובזבוז הכסף שקיבלנו. אך עם ישראל החוגג את חג האסיף לא עושה כך; דווקא בחג האסיף, חג השפע, יוצאים הכול מביתם המרווח שנבנה בעמל כפיהם, ועוברים לגור בסוכה, בדירת ארעי פתוחה לרוח, ומברכים על ארבעה מיני פרא הצומחים בארץ ישראל. המעבר לסוכה, העשויה מחומרים טבעיים, בא ללמדנו מסר חשוב: דווקא בשעה שהאדם מישראל רואה תחת ידיו את רוב יבוליו ושמח שמחה חומרית, דווקא אז הוא מצווה לחזור למצב 'בראשיתי' רוחני – לשבת באוויר הצח, ליהנות מריח ההדסים והלולבים, להביט בכוכבים המציצים אליו מן הסכך ולפתח את מידת הענווה מול נפלאות הבריאה.

ישיבה זו בסוכה ממחישה לאדם בדרך בלתי אמצעית כי החומריות הנאגרת אינה מטרה לשמה, אלא אמצעי בלבד להעניק לו ביטחון קיומי.נראה כי בחברה של היום, מסר זה רלוונטי יותר מתמיד.

(עינט קרמר, חג סוכות, חג המשכורת, טבע עברי)

סֻכּוֹת / רבקה מרים

חוֹפֶה הָאַרְעַי עַל רָאשֵׁינוּ.

הָאַרְעַי הוּא יָרוֹק. צָהוֹב וְחוּם וְאָפֹר הוּא הַקֶּבַע.

חוֹפֶה הָאַרְעַי עַל רָאשֵׁינוּ. הָבָה נִתְיַפֶּה בְּעֵינָיו.

נַשְׁאִירֶנּוּ פֹּה. מִן הַחַמָּה הוּא יָצֵל. מִן הַצִּנָּה יִכְנֹס.

נַשְׁאִירֶנּוֹ עִמָּנוּ. הוּא עֹגֶן יַטִּיל.

מִי לָנוּ אָב כָּמוֹהוּ.

חוֹפֶה הָאַרְעַי עַל רָאשֵׁינוּ.

יַצִּיבוּתֵנוּ לֹא תְּיָרֵא אוֹתוֹ. נַהֲפוֹךְ הוּא

שִׁבְעָה נָבִיא לוֹ מִזִּקְנֵי עֲדָתֵנוּ

אוֹתָם שֶׁחוּט שֶׁל מֶשֶׁךְ עֲלֵיהֶם מָשׁוּחַ.

יוֹם אַחַר יוֹם יַעַבְרוּ לְפָנָיו בִּגְלִימוֹת, בִּצְנִיפִים.

שֵׁב עִמָּנוּ, אַרְעַי, שֵׁב.

מְקוֹמְךָ עִמָּנוּ.

אָנוּ צֶאֱצָאֵי הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת.

וּמִי לָנוּ אָב כָּמוֹךָ

1111111111111111111111

1

1yeled blue

להדפסה- לחץ כאן

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון