יחידות לימוד

משמעותם המרכזית של סיום ופרידה – יהיו אשר יהיו – שהם מאלצים את האדם לבחור מה היא הדרך שבה יילך כעת: כיצד ימשיך, כיצד יצמח, כיצד יזכור.

• יבוא רגע ואחד מהשניים ישאל: מתי ניפגש שוב? וזה יהיה הסימן שמשהו נגמר ומתחיל משהו אחר"...

(יהושע קנז, מחזיר אהבות קדומות)

• כאשר דלת אחת לאושר נסגרת, דלת אחרת נפתחת.

(הלן קלר)

• כשנסגרת דלת אחת, נפתחת אחרת, אבל לעיתים קרובות אנו ממשיכים להביט בצער רב כל כך בדלת הסגורה, עד שאיננו רואים את זו שנפתחה בפנינו.

(אלכסנדר גרהם בל)

• בצעירותו, שמע רבי שניאור זלמן מלאדי על תלמידי הבעל שם טוב, ובייחוד שמע על המתרחש במֶזריטש, ששם מעמיקים ומאריכים החסידים בתפילות.

באותו הזמן, שמע ר' שניאור זלמן גם על וילנה, ועל לימוד התורה הגדול שמתקיים שם. מצא עצמו ר' שניאור זלמן תוהה לאן לפנות – לווילנה או למזריטש.

לבסוף אמר בלבו: "נדמה לי שללמוד אני יודע, אך טרם למדתי איך להתפלל באמת," ולפיכך החליט שישים פעמיו אל מזריטש ואל חסידיה.

רעייתו של ר' שניאור זלמן הסכימה לדרך שבה בחר ללכת, בייחוד לנוכח העובדה שבאותה תקופה סבלו ר' שניאור זלמן ואשתו בבית אביה. היא רק ביקשה ממנו להבטיח לה שלא ישתהה שם יותר משנה וחצי, והבטיח לה ר' שניאור זלמן בתקיעת כף שישוב בזמן. והשמועות אומרות שהיא אף השיגה לו שלושים רובל שיקנה בהם סוס ועגלה.

יצא ר' שניאור זלמן אל הדרך, ועמו אחיו הגדול הרב יהודה לייב, שהחליט להצטרף אליו. רק שאחיו, הרב יהודה לייב, נסע בלי לבקש את רשות אשתו. כשהגיעו לעיר ארשא מת הסוס. הבין ר' שניאור זלמן כי קרה הדבר בגלל האח, שלא ביקש את הסכמת אשתו לפני צאתם לדרך, ולכן אמר לו: "נראה לי שאינך צריך לנסוע. חזור לביתך. אני אמשיך בדרכי, ומכל מה שאשיג ואלמד שם אחלק גם לך."

אחר כך המשיך את דרכו אל מזריטש ברגל.

לא כל סוף הוא טרגי, ויש מקרים בהם הסוף גורם לשמחה גדולה. ביהדות, סופו של תהליך אינו בהכרח דבר רע אלא דווקא דבר חיובי, במיוחד אם מדובר בלימוד תורה או בסיום כתיבת ספר תורה. נהוג לציין סיום לימוד תורה בסעודה חגיגית וביום חג:

• "ואמר אביי: תיתי לי, כדי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה" [ואמר אביי: ישולם לי שכרי שכשאר רואה אני תלמיד חכם המשלים את המסכת שלמד, עושה אני יום טוב לחכמים]

(תלמוד בבלי, מסכת שבת דף קי"ח עמוד ב')

• מסופר על שלמה המלך שכשנעשה חכם מכל אדם ערך סעודה גדולה:

"ויבוא ירושלים ויעמד לפני ה' ויעל עולות ושלמים ויעש משתה לכל עבדיו. אמר ר' יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה".

(קהלת רבה א', א')

במקרים רבים, בשל עצב הפרידה ישנו ניסיון לדחות את הפרידה:

כט וַתְּהִי עַל-יִפְתָּח רוּחַ יְהוָה, וַיַּעֲבֹר אֶת-הַגִּלְעָד וְאֶת-מְנַשֶּׁה; וַיַּעֲבֹר, אֶת-מִצְפֵּה גִלְעָד, וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד, עָבַר בְּנֵי עַמּוֹן. ל וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַיהוָה, וַיֹּאמַר: אִם-נָתוֹן תִּתֵּן אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן, בְּיָדִי. לא וְהָיָה הַיּוֹצֵא, אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי, בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם, מִבְּנֵי עַמּוֹן--וְהָיָה, לַיהוָה, וְהַעֲלִיתִיהוּ, עֹלָה. {פ}

לב וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל-בְּנֵי עַמּוֹן, לְהִלָּחֶם בָּם; וַיִּתְּנֵם יְהוָה, בְּיָדוֹ. לג וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר וְעַד-בֹּאֲךָ מִנִּית עֶשְׂרִים עִיר, וְעַד אָבֵל כְּרָמִים, מַכָּה, גְּדוֹלָה מְאֹד; וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. {פ}

לד וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה, אֶל-בֵּיתוֹ, וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת: וְרַק הִיא יְחִידָה, אֵין-לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ-בַת. לה וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו, וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי, וְאַתְּ, הָיִית בְּעֹכְרָי; וְאָנֹכִי, פָּצִיתִי פִי אֶל-יְהוָה, וְלֹא אוּכַל, לָשׁוּב. לו וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אָבִי פָּצִיתָה אֶת-פִּיךָ אֶל-יְהוָה--עֲשֵׂה לִי, כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ: אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ יְהוָה נְקָמוֹת, מֵאֹיְבֶיךָ--מִבְּנֵי עַמּוֹן. לז וַתֹּאמֶר, אֶל-אָבִיהָ, יֵעָשֶׂה לִּי, הַדָּבָר הַזֶּה: הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים, וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל-הֶהָרִים, וְאֶבְכֶּה עַל-בְּתוּלַי, אָנֹכִי ורעיתי (וְרֵעוֹתָי). לח וַיֹּאמֶר לֵכִי, וַיִּשְׁלַח אוֹתָהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים; וַתֵּלֶךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ, וַתֵּבְךְּ עַל-בְּתוּלֶיהָ עַל-הֶהָרִים. לט וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים, וַתָּשָׁב אֶל-אָבִיהָ, וַיַּעַשׂ לָהּ, אֶת-נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר; וְהִיא לֹא-יָדְעָה אִישׁ, וַתְּהִי-חֹק בְּיִשְׂרָאֵל. מ מִיָּמִים יָמִימָה, תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, לְתַנּוֹת, לְבַת-יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי--אַרְבַּעַת יָמִים, בַּשָּׁנָה.

(שופטים פרק י"א, כט-מ')

אמר ר' יצחק מוורקי: חז"ל הסבירו את המילה 'עצרת' בשמו של החג 'שמיני עצרת' המתקיים מיד לאחר חג הסוכות.

לדבריהם, דומה הדבר למלך, המבקש שהבנים הבאים לבקרו יישארו מעט ולא יילכו לדרכם. "עצרו" מבקש המלך, והישארו יום נוסף "כי קשה עלי פרידתכם" (ע"פ רש"י במדבר כ"ט ל"ו). ואני אסביר באופן אחר את דבריו של הקב"ה, אמר ר' יצחק מוורקי: "קשה עלי פרידתכם"- הכוונה לפרידתכם זה מזה. כי בחג הסוכות היו כולם עולים לרגל לירושלים, ושם היו כולם באחדות ובאחווה. "עצרו"- אומר הקב"ה "קשה עלי פרידתכם".

סוף הוא קצו של תהליך כלשהו, של מערכת יחסים ושל מעורבות האדם בדבר כלשהו שאינו קשור רק בו. רבות הן הפעמים בהם הסוף והפרידה נתפסים כדבר עצוב שקשה לקבלו. זיכרון האדם שממנו נפרדים הוא שמקל את הצער ומאפשר להמשיך.

• "אף אני עומד לשוב היום למקומי-

אחר הוסיף ואמר בעצב... זה רחוק יותר... וקשה שבעתיים-

לבני אדם כוכבים ומזלות, אך הם רואים אותם איש, איש בצורה אחרת...

כאשר יונח לך מצערך (שהרי תמיד ימצא האדם נחמה לנפשו), שמח תשמח על כי נפגשת בי והתוודעת אלי. לעולם תהיה ידידי ותשתוקק לצחוק עימדי..."

(אנטואן דה-סנט אכזיפרי, הנסיך הקטן עמ' 26)

• נפרדנו כך/לאה גולדברג

• נפרדנו כך/סמדר שיר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון